<h1>ראב"ן שו"ת סימן כ"ה</h1>
<h2>דף סה:</h2>
ועל אמת המים שמקלחת בעיר דרך צינורות ששאלת שטובלות נשים בה אם לאו, דבר זה לא שמעתי מרבותי אבל כאשר אמת עם לבבי אגיד לך לפי קט שיכלי. נראה לי דבזחילתן דרך צינור לא נעשו שאובין, כיון דמחוברין מים שאובין לא הוו כי מחוברין הם למעלה ולמטה לאמת המים, דלא מיקרו שאובין עד שיפסקו המים בכלי מן המעיין כדכתיב [בראשית כ"ד] ותשאב לכל גמליו, דהא אפילו מים שאובין בכלי כשמשיקין אותן במים חיים או במי מקוה הרי הן כמים שהשיקו אותן בהן כיון דמחוברין להן, אילו שבצינור שלא נפסקו ממי אמת המים לא כל שכן שהן חיבור ולא שאובין, כדתנן [פסחים ל"ד] מי החג שניטמאו משיקן והן טהורין, ועוד תנן [ביצה י"ז:] ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן, וגם מי כיור אמרינן נמי [יומא ל"ז.] שמשקעו בבור הגדול שלא יפסלו מימיו בלינה, וגבי קידוש מי חטאת כתיב [במדבר י"ט] חיים אל כלי ואמרינן [פסחים שם] שתהא חיותן בכלי שישאוב בכלי עצמו כדי שיהו מחוברין מים בכלי למעיין שיהו חיים בתוך הכלי, אלמא כל זמן שמחוברין הוו חיים ולאו שאובין עד שיפסקו ממי המעיין, הכא נמי לא שנא. והא דתניא [ב"ב ס"ה:] צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה, התם במים שאובין שהמשיכן למקוה דרך צינור מיירי שהשאיבה מיטהרת ברובה ובהמשכה [תמורה י"ב:], ואם המשיכה דרך צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל דלא נפקי מתורת שאובין עד דנפלי למקוה דתורת כלי על הצינור בתלוש, ואם תימצא לומר דאפילו בזוחלין קתני ברייתא דפוסל את המקוה, דוקא דנפלי מן הצינור למקוה דקוו וקיימי ואין נמשכין על הארץ אחרי נפילתם, אבל אם היה הצינור רחוק מן המקוה קצת שהיו המים נמשכין אחרי צאתם מן הצינור קצת על הארץ והדר נפלי למקוה לא פסלי דהיינו שאיבה המיטהרת ונעשו מקוה, הכא נמי אפילו היו המים שבצינור שאובין, אחרי צאתם ממנו ונמשכו קצת על הארץ נעשו זוחלין, ומרחיקות קצת מן הצינור וטובלות. וכי תימא הני מילי היכא דמיעוט המים מקלחין דרך הצינור ורובן זוחלין כדרכן מיטהרין ברובה ובהמשכה, אבל אם רובן מקלחין או כולן בצינור לא, [הא] קאמר רבי יוחנן [שם] שאיבה שהמשיכה כולה טהורה ה"נ כי נמשכין אחרי צאתם מן הצינור טהרו משאיבתם. ואע"פ שאני מדמה, אתה לא תעשה מעשה להורות כן ולהתנהג כן על פי, כי ראיתי בהלכות גדולות [הל' נדה] שמפרש להא דר' יוחנן בג' לוגין מים שאובין שהמשיכן למקוה, ואע"ג דלא מוכחא לי הכי, שמא אני טועה. ואם נוהגות כן מקודם לא תפריש אותן, כי פסול שאובה אינה אלא מדרבנן כדאמרינן בהמוכר את הבית [שם]. וגם מים חיים לנשים אינו אלא חומר שהנהיגו כן, שאפילו זבה גמורה אינה טעונה מים חיים דתנן [תוספתא במגילה פ"א] חומר בזב מבזבה שהזב טעון מים חיים והזבה אינה טעונה מים חיים. ואפילו היה איסור בדבר, שמא אם תאמר להן לא ישמעו, והנח להן שיהו שוגגות ולא מזידות כדאמרינן בנשי דיתבן אפומא דליחיא וכו' וגם [גבי] אין מטפחין ואין מספקין בפרק המביא כדי יין [ביצה ל'.], דכיון דמדרבנן נינהו הנח להן שיהו שוגגין וכו', ואפילו באיסורא דאורייתא כגון תוספת עינוי דיום הכיפורים שהוא דאורייתא וקאכלי ושתו עד שחשכה ולא קאמרינן להו מידי משום דהנח להן שיהו שוגגות וכו'. ואם תראה בו טעם לאיסור או להיתר הודיעני אם יפה טיהרתי. ועל הראשון לא תקניטני עוד כי את כל לבי גיליתי לך עתה ואם שגיתי אל תתמה וצורי יאיר עינינו במאור תורתו.
